פסק-דין בתיק ת"ק 57825-11-10

לפני תביעה על סך 1,326 ש"ח. הנתבע שכר מהתובעת, אשר היתה אפוטרופוס של אמה עד אשר נפטרה ביום 3.12.10, ומאמה, דירת מגורים ברחוב הררי 12 ברמת אביב, בחוזה שכירות מיום 17.11.06.

לבקשת הנתבע, אפשרה לו התובעת לעשות שימוש בטלויזיה בכבלים שהמנוי בה היתה המנוחה נעמי אורנשטיין ז"ל. ניתנה אפשרות לנתבע להזמין על שם המנוי של המנוחה שני ממירים דיגיטליים ולעשות בהם שימוש בדירה ששכר. הנתבע הזמין את הממירים ועשה בהם שימוש לאורך כל תקופת השכירות ושילם את ההפרש שבין מחיר המנוי האנלוגי למחיר המנוי הדיגיטלי.

המחלוקת בין הצדדים נתגלעה לאחר סיום תקופת השכירות והיא מתייחסת לממירים עצמם.

תקופת השכירות הסתיימה ביום 1.11.08 והנתבע פינה את הדירה. לטענת התובעת, נטל עמו הנתבע את הממירים הדיגיטליים שהיו רשומים על שם המנוחה. לימים, כשביקשה התובעת להפסיק את ההתקשרות עם חברת "הוט", נדרשה התובעת להחזיר את הממירים. התובעת פנתה אל הנתבע, אך הוא טען כי החזיר את הממירים זה מכבר לחברת "הוט". בבדיקה שנעשתה בחברת "הוט" לא נמצא זיכוי על הממירים האמורים, והתובעת חוייבה בתשלום סך של 1,306 ש"ח אשר שולמו על ידה בפועל ביום 28.10.10. סכום זה בצירוף הוצאות משפט הוא סכום התביעה.

הנתבע טוען בכתב ההגנה כי לא נטל עמו את הממירים בעוזבו את הדירה וממילא לא יכול היה להחזיר את הממירים לתובעת ואין מקום לחייבו בתשלום כלשהו בגין ממירים אלה. הנתבע מלין על כך שהתובעת פנתה אליו בחלוף זמן רב ממועד סיום תקופת השכירות ולא בסמוך לאחריה.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובראיות שלפני, החלטתי לקבל את התביעה.

אין מחלוקת על כך שבסמוך לאחר תחילת השכירות הזמין הנתבע שני ממירים מסוגVOD דיגיטל על שם המנוי של המנוחה. במהלך הדיון הציגה התובעת תמלילי שיחות שהתקיימו עם הנתבע ועם רעייתו. משיחות אלה עולה בבירור שאין למעלה ממנו כי הנתבע נטל עמו את שני הממירים מושא התביעה בעוזבו את הדירה השכורה. ההסברים שניסה הנתבע לספק באשר לאי הבנה באותה שיחה, כאילו מדובר בממירים אחרים, אינם יכולים לעמוד. כך, למשל, אומר הנתבע בשיחה מיום 12.8.10 (ת/1): "שני ממירים שהיו לי שם בדירה אנחנו עברנו אתם לדירה של...", ובהמשך "הממירים האלה לקחתי אתנו כי גם אנחנו חשבנו שזה ממירים שילוו אותנו", ושוב כשנשאל הנתבע על הממירים, הוא משיב: "אני לקחתי אותם", וכך לאורך כל השיחה במקומות נוספים רבים. גם אשתו של הנתבע בשיחה מיום 28.1.11 (ת/2) מאשרת במפורש ובמשתמע שהנתבע נטל את הממירים והם היו אצלם בבית זמן רב. בכל השיחות האלה גרסת הנתבע ואשתו היתה שהממירים הוחזרו לחברת "הוט". דא עקא, אין בידי הנתבע אסמכתה לכך שהממירים הוחזרו. על פי רישומי חברת "הוט" הממירים לא הוחזרו ועל כן חוייבה התובעת לשלם בגינם.

הנתבע טען שמסר את הממירים לנציג של חברת "הוט" כאשר הגיע להתקין בדירתו החדשה מנוי שרכש הנתבע על שמו. הנתבע לא עשה דבר כדי לאתר את המתקין האמור ולהביא אותו לעדות, בניסיון לאשש את גרסתו.

בין כך ובין כך, גם אם נטל הנתבע את הממירים בתום לב, וגם אם החזיר אותם לחברת "הוט" כטענתו, הרי שככל שמדובר בתובעת, מעשיו של הנתבע גרמו לתובעת נזק אשר על הנתבע לפצותה בגינו. התובעת נאלצה לשלם ל"הוט" את עלות הממירים שנלקחו על ידי הנתבע. הא ותו לא. אם סבור הנתבע כי נגרם לו עוול על ידי חברת "הוט", יתכבד הנתבע ויפנה אליהם  בעניין זה. התובעת אינה צריכה לשאת במחיר מחדליו של הנתבע אשר תחילה נטל את הממירים שלא כדין, ובהמשך, לדבריו, מסר אותם לחברת "הוט" מבלי ליטול אסמכתה בעניין זה.

התובעת, עו"ד במקצועה, נאלצה להשחית זמן רב בטיפול בעניין זה כתוצאה מהכחשת הנתבע את דבר אחריותו לממירים, והדבר יובא בחשבון בפסיקת ההוצאות.

הנתבע ישלם לתובעת את סכום התביעה בסך 1,326 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 30.11.10, והוצאות משפט בסך 1,250 ש"ח (אגרות, שכר בטלת התובעת ושכר העדה מטעמה), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום.

התשלום ישולם תוך 30 יום.

המזכירות תחזיר לתובעת את הסכום שהפקידה לצורך הזמנת העדים.

<#5#>

ניתנה והודעה היום כ"ט אב תשע"א, 29/08/2011 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי: תמר ורד-שמחי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: